החלטה בתיק מ"ת 15850-07-12

בפני בקשה לעיון חוזר במעצרו של המבקש.

נגד המבקש 1,  מעדאד טרודי,  ונאשם נוסף, נעים וסף (להלן: " הנאשמים") הוגש כתב אישום המייחס להם שתי עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 335(א) + 333+ 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334+ 335+ 29 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382(א)+ 379+ 29 לחוק העונשין (ריבוי עבירות); עבירה של איומים, לפי סעיפים 192 + 29 לחוק העונשין.  עיקרי העובדות פורטו בהחלטות קודמות של בית משפט זה. יצוין כי מדובר באירועי אלימות בין קרובי משפחה המתגוררים בסמיכות זה לזה.

שני הנאשמים נעצרו ביום 2.7.12.  כתב האישום הוגש ביום 9.7.12 וביחד עמו הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של שני הנאשמים עד לתום ההליכים. הדיון בבקשת המעצר התעכב עקב בעיות בהסדרת ייצוג. בסופו של יום ניתנה ביום 13.9.12 החלטה ע"י בית משפט זה לפיה שוחרר הנאשם נעים וסף ממעצרו בעוד שהמבקש נעצר עד לתום ההליכים בעניינו.

בית המשפט ציין בהחלטתו כי לחובתו של המבקש  6 הרשעות קודמות, כך גם לחובתו מאסר מותנה בר הפעלה [במסגרת ת"פ 6329-06-10]. מאסר מותנה זה לא היווה עבורו גורם מרתיע. לנוכח עברו הפלילי של המבקש, והיעדר הפנמתו להתנהגותו האנטי חברתית והשלכותיה, קבע בית המשפט כי לא ניתן לתת בו אמון שמא יפר את תנאי מעצרו במידה ואלו יוטלו. זאת אף במנותק מחומרת העבירות המיוחסות לו והסיכון האינהרנטי הכרוך בהם. משכך הורה בית המשפט על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. 

בין לבין התקדם הדיון בהליך העיקרי. ביום 6.11.2012, במהלך ניהול ההוכחות, הודה המבקש בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע על-פי הודאתו. ביום 31.1.2013 נעתר בית המשפט הדן בעניינו לבקשת המבקש לחזור בו מהודאתו והכרעת הדין בוטלה.  בחלוף תשעה חודשים ממועד הגשת כתב האישום, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי בעתירה לשחררו ממעצרו, בטענה כי זה אינו חוקי. בעניין בקשה זו  ניתנה על ידי החלטה ביום  11.4.2013. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון שנדון בבש"פ 2624/13. בהתאם להחלטה שנתקבלה שם ביום 14.4.13 נותר המבקש עצור.

ביום 24/5/13 דחה בית משפט זה בקשה נוספת לעיון חוזר בהליך המעצר לאחר שנקבע כי לא חל כרסום בראיות וכי, בנסיבות אלו, לא קמה עילה לעיון חוזר.  עם זאת, ובסיום ההחלטה, ציין בית המשפט כי ניתן יהיה לשקול שוב את שאלת המשך מעצרו של המבקש לאחר שתושלם שמיעת ראיות התביעה.

פרשת התביעה טרם הסתימה. עם זאת הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון חוזר כאשר לטענתו העידו שלושה עדי תביעה נוספים שהוכרזו כעדים עוינים.  ב"כ המבקש עתרה להורות כעת על שחרור המבקש ממעצר בשים לב לדברים שעלו במהלך שמיעת הראיות לרבות הצהרות העדים בדבר סיום הסכסוך בין המשפחות. לטענת ב"כ המבקש לא מתקיימת עוד המסוכנות בגינה נעצר המבקש ומכאן שניתן לשקול את שחרורו ממעצר לחלופת מעצר שהוצעה בעיר אילת.

לדיון שהתקיים בפני ביום    30.6.13 התייצבו גם נפגעי העבירה בכוונה להשמיע דברם ולתמוך בבקשה להורות על שחרור המבקש ממעצר. אציין כי לא התרתי את העדתם בשלב זה. באותה ישיבה הוצגה בפני חלופת מעצר באילת בפיקוחו של מעסיק אצלו עבד המבקש בעבר מספר שנים. הוצע כי המבקש יעבור לאילת עם אשתו, יעבוד בפיקוח המעסיק ויתגורר בדירה באילת בפיקוח אשתו. לבית המשפט הוגש גם מכתב מטעמו של מר יהודה מורדי, סגן ראש העיר אילת ויו"ר שיקום האסיר באילת שהציע לקלוט את המבקש לעבודה ולסייע בהחזרתו לחיים נורמטיביים.

להשלמת התמונה יצוין כי לבית המשפט העליון הוגשה בקשה בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: " חוק המעצרים"), במסגרתה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המבקש לתקופה של 90 ימים נוספים (בש"פ 4426/13). ביום 25.6.13 ניתנה החלטה לפיה נדחה הדיון ליום 10.7.10 כדי לאפשר לב"כ המאשימה לפנות לבית המשפט הדן בהליך העיקרי כדי לקבוע מועדים נוספים לדיון. לעת הזו נקבעו שלוש ישיבות הוכחות לימים 2, 9 ו- 12 לחודש ספטמבר הקרוב. כאמור, ביום 10.7.13 ידון בית המשפט העליון בבקשה להורות על הארכת מעצרו של המבקש לתקופה של 90 ימים נוספים.

לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים החלטתי לדחות את מתן ההחלטה הסופית בבקשה שבפני, לעת הזו, ולהורות על השלמת בחינת האפשרות לשחרור המשיב ממעצרו, בשים לב לאמור להלן.

ככל שהדבר נוגע לעילה לעיון חוזר - לא מצאתי כי קמה עילה חדשה בשים לב להחלטתי מיום 24.5.13. למעשה לא חל כל שינוי בתשתית הראיות שבפני בית המשפט, ככל שהדבר נוגע להליך המעצר. עיינתי גם בפרוטוקול ההליך העיקרי. התמונה העיקרית לא השתנתה. גם העובדה שבין פלגי המשפחה המסוכסכת קיים הסכם סולחה ונפגעי העבירה מעוניינים לסייע למבקש גם היא לא חדשה ועמדה לנגד עיני עוד כשניתנה ההחלטה מיום 13.9.12. שם ציינתי במפורש כי  "... לגישתי אין בסולחה שנערכה בין הצדדים להפחית מהמסוכנות הפוטנציאלית העולה מהמשיבים. בקשת הסליחה ממשפחת המתלוננים ופיצויים היא אך תגובה מתחייבת מנסיבות העניין. אם כי להתרשמותי אין המדובר בהסכם סולחה שיש בו להביא לריסון המשיבים מפני התנהגות פורצת גבולות בעתיד אלא בעיקר הסכם סולחה שמטרתו צופה פני משפט (ואולי גם פני שופט). " מטעם זה גם לא מצאתי לנכון ליתן למשפחת נפגעי העבירה לטעון בפני בדיון מיום 30.6.13.

עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שעיקר עדי התביעה כבר העידו, במובן זה שהחשש להשפעה על עדותם כבר פג (מה גם שעדי התביעה העיקריים ממילא היו עוינים בעדותם). כמו כן, והגם שרכיב חלוף הזמן מסור כעת להחלטתו של בית המשפט העליון, לא ניתן להתעלם גם במסגרת ההליך שבפני מהעובדה שהמבקש עצור כבר שנה ומשפטו לא יסתיים לפני חודש ספטמבר. אמנם, וכפי שפורט, התארכות ההליך היא, בין היתר, פועל יוצא של האופן בו בחר המבקש לנהל את הגנתו. עם זאת גם נתון הזמן חייב להילקח בחשבון במסגרת מכלול שיקוליו של בית משפט זה, במנותק מהליך המתברר בבית המשפט העליון בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק המעצרים. [בש"פ 1750/13 אלצנע נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.3.13)].  עם זאת יודגש, וככל שהדבר נוגע לרכיב חלוף הזמן, שיקול דעתו של בית משפט זה מוגבל יותר מאחר והנושא מצוי במגרשו הטבעי של בית המשפט העליון [בש"פ 8978/10 אבו רומי נ' מדינת ישראל (21.12.10)].

מכאן לבחינת חלופת המעצר שהוצעה - לבית המשפט הוצעה, כאמור, חלופת מעצר בפיקוחו של מעסיקו של המבקש. המעסיק התייצב בבית המשפט והבהיר כי הוא מכיר את המבקש מזה שנים מאחר והמבקש עבד אצלו באילת כחמש שנים, עד שהתחתן וחזר לכפר מגוריו בצפון. בהתאם הוצע כי המבקש יעבוד באילת בפיקוחו של המעסיק כאשר בשעות שלאחר העבודה יתגורר בדירה   ברח' 229/16 אזור א' באילת. על פי ההצעה שהוצעה אשתו של המבקש תעבור עמו להתגורר באילת. אשתו סיפרה כי בעבר התלוננה על המבקש במשטרה בגין אירוע אלימות במשפחה וביטלה את התלונה. לדבריה  מערכת היחסים בין השניים תקינה והיא מוכנה להתחייב לפקח על המבקש בעיר אילת.

המעסיק המוצע נחקר ובשובה לשאלה בדבר עבר פלילי השיב כדלקמן: